נדרים ל״ג ב:א׳-ב׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 רש"י פתח ↗

דברי חנן היא - דאמר איבד מעותיו שאין למלוה על בעלה של זו כלום הואיל ולא נתן בידו אלא הבריח ארי מעליו שפירנס את אשתו' שהוא חייב לזונה ה"נ כי פרע חובו אברוחי ארי הוא שאין לו לפרוע על החוב כלום ולהכי שרי דאי כהנים גדולים דפליגי עליה דחנן היא כיון דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול מן הבעל הכא נמי סבירא להו כי פרע חובו יכול הפורע לגבות מן הלוה ולהכי הוי הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו ואסור:

1 חידושי הלכות פתח ↗

ברש"י לגבות מן הלוה ולהכי כו' ממנו ואסור הס"ד מהני ליה כלל הס"ד כצ"ל:

1 הגהות יעב"ץ פתח ↗

רש״י ד"ה דברי חנן היא כו' דאי מתני' כהנים גדולים כצ״ל:

2 רש"י פתח ↗

דיהיב ליה ע"מ שלא לפרוע - מזה דהשתא כי פורעו זה לא הוי הנאה הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום ושוקל לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל כה"ג שאינו מהנה לו כלום כגון שהוא עצמו שקל את שקלו ושגרו לירושלים ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה והאי לא נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו דהכי קיי"ל ב"מ נז: בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים דתורמין על האבוד ואם קודם שנתרמה הלשכה נשבעין לבני העיר לפיכך כי חזר הנודר ופרע שקלו מותר דלא מהנה ליה כלל:

2 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

רבא אמר: אפילו תימא תאמר שהלכה זו של מודר הנאה היא כדברי הכל באותה מחלוקת, אולם נאמר הדבר גבי אצל מודר הנאה דיהיב שנתן לו המלווה למודר את הכסף על מנת שלא לפרוע. כלומר, התנה עימו שלא יוכל לכוף את פריעת החוב, אלא אם ירצה הלווה — ישלם לו. ובמקרה כזה לא סילק ממנו המדיר התחייבות ממונית ממש.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

מקונטרס ההשלמה: השמטה לדף י"ז.במ"ש בגדר דהיכא דמשלם בעבור חבירו מ"מ השיעבוד לא פקע. וזה באמת כוונת הגמ' נדרים דף ל"ג ע"ב דיהיב ע"מ שלא לפרוע ר"ל לא שנתן המעות להמלוה שיפקע השיעבוד מן הלוה רק דנותן לו שהמלוה לא יפרע מן הלוה דהשיעבוד עדיין לא פקע והוה רק מבריח ארי ועי' נדרים ד' מ"ז ע"ב ובתוס' ב"ק דף ק"ט ע"א. ובהך מחלוקת דכתובות דף צ"א ע"ב היכא דפטרי' להבע"ח של אלף בקרקע של ה' מאות אם צריך לשלם עבור אחריות אלף או ה' מאות וע"ש דף ס"ה ע"א גבי הך דריבית דהשכיר לו שוה עשרה בתריסר ע"ש. וזה ג"כ ר"ל שיטת רש"י בכתובות דף ק"ח ע"א גבי שקל דכיון דחזינין דאף היכא דלא בא השקל שלהם להלשכה מ"מ יש להם חלק בהתרומה נמצא דזה רק סילוק גבי' לא זכות ולכך מותר במודר הנאה וא"ש:***@01עיין בדברי הרמב"ם בהל' ק"פ פ"א ה"ז כתב המניח אימרים ולא הקטירן כו' נפסלין ועובר בל"ת וכו' ואינו לוקה משום אין בו מעשה, וכ"כ בזה דהא ס"ל בסוף הל' ק"פ מטעם נתל"ע, אך באמת נ"ל דר"ל שהניח על גבי המזבח ולא הקטירן ואנן פסקינן כמ"ד לינה מועלת כמבואר בזבחים דף פ"ז כרבא דגם בראשו של מזבח כן ומ"מ לא ירד ואסור להורידן ולכך לאו עבר ונפסל ונתל"ע לא הוה דא"א לקיים מצות שריפה ועי' זבחים דף פ"ה ע"ב ודף צ"ב ודברי רבינו בהל' אס"מ פ"י סה"ה גבי נסכים שנטמאו ע"ש בזה, ובזה מדויק לשון רבינו הניחן ולא הקטירן וגם הך דפסחים דף ס"ג ע"ב הני דקיימו בלא ילין ע"ש ואכמ"ל: ע"כ מקונטרס ההשלמה

1 דִּבְרֵי חָנָן הִיא.

2 רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא דִּבְרֵי הַכֹּל, גַּבֵּי מוּדָּר הֲנָאָה דְּיָהֵיב עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִפְרוֹעַ.

1 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

דברי חנן היא במחלוקת המבוארת להלן, שהפורע חוב עבור אדם אחר, אין לו זכות תביעה עליו שישיב לו את כספו ואינו אלא כמסיר ממנו נזק.

1 פירוש הרא"ש פתח ↗

חנן היא. דאמר איבד את מעותיו ואינו יכול לומר את חובך פרעתי שלם לי וה"ה ה"נ לכל חוב שעליו ועמד זה ופרעו וזה לא אמר לו הלויני אינו חייב לו כלום וכיון דאילו פרעיה לשם הלואה לאו הלואה כי פרעיה נמי לשם מחילה לאו מידי קיהיב ליה:

1 חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר פתח ↗

סעיף ב' בהג"ה אבל אם הרויח זמן וכו' נ"ב ע' בח"מ וב"ש מה שתמהו על זה וע' בחיבורי משפט צדק על חו"מ מהדורא ג' בהשמטות מ"ש בסי' קכ"ח בתוך איזה ענין כתבתי קצת ראיה להרשב"א דאין לחלק כחלוקת מן הש"ס דנדרים דף ל"ג גבי הא מני חנן הוא יע"ש בעזה"י ודו"ק:

2 ר"ן פתח ↗

אפי' תימא דברי הכל - דאפי' לרבנן דאמרי שחייב לוה להחזיר לזה דמי החוב שפרע בשבילו:

2 רש״ש פתח ↗

ר"ן ד"ה אפילו תימא. כדתניא בהזהב בני העיר ששלחו את שקליהם. כצ"ל. והיא משנה ברפ"ב דשקלים:

2 פסקי הרא"ש על נדרים פתח ↗

מתני' המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו אבידתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש ותורם את תרומתו ומעשר את מעשרותיו לדעתו ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש והלכות ואגדות ולא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו מקרא וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שהוא חייב במזונותיהם ולא יזמן את בהמתו בין טמאה בין טהורה: גמ' ופורע לו את חובו דף לג עב מוקי לה רבא כשהלוהו על מנת שלא לפרוע כלומר שלא יגשנו לפרוע אלא כשירצה יפרענו:

נדרים ל״ג ע״א » « נדרים ל״ד ע״א